כאשר אדם נמצא במצב סיעודי הוא זקוק לסיוע בביצוע חלק מהותי מפעולות היומיום הבסיסיות - לקום ולשכב, להתלבש ולהתפשט, להתרחץ, לאכול ולשתות, עשיית צרכים ולהתנייד. הקושי יכול להיות פיזי אך גם נפשי קוגניטיבי – ליקוי בתובנה ובשיפוט, ירידה בזיכרון לטווח ארוך או קצר וחוסר התמצאות בזמן ובמרחב המחייבים השגחה במרבית שעות היממה. לרוב, המקרים הסיעודיים מופיעים בגיל הזקנה.
משך הזמן בו נמצאים במצב סיעודי משתנה לפי המצב הבריאותי, הגיל והטכנולוגיה הרפואית הזמינה. למעשה לאורך השנים משך הזמן הסיעודי הממוצע מתארך לאור עליית תוחלת החיים וההתקדמות הטכנולוגית, וכיום עומד על שלוש שנים וחצי בממוצע עבור אדם שהפך סיעודי בגיל 80.
עלות הטיפול הסיעודי משתנה בהתאם למוסד בו שוהה המטופל. העלות החודשית הממוצעת לטיפול יומי באדם סיעודי השוהה בביתו נעה בין 7,000 ל-10,000 שקלים ומרביתה נובעת מהעסקת מטפל צמוד. העלות החודשית לאשפוז פרטי במוסד סיעודי נעה בין 13,000 ל-20,000 שקלים. הסטטיסטיקות מלמדות כי כ-75% מהחולים הסיעודיים שוהים בביתם, וכ-25% מהם מאושפזים במוסד סיעודי. המדינה מסייעת לחולים במצב סיעודי באמצעות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, קופות החולים, ולעיתים גם דרך קבלת גמלת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי בכפוף לעמידה במבחני זכאות מסוימים.
